ניתוחי אפילפסיה

ניתוח מוח לאפילפסיה הוא ניתוח שמטרתו העקרית היא לנתק או לנטרל את המוקד הגורם להתקפי הפרכוס מהמוח הבריא ולהפסיק את התקפי האפילפסיה. ניתוח אפילפסיה הוא אפשרות טיפול עבור אנשים עם אפילפסיה שההתקפים שלהם אינם נשלטים בצורה מספקת באמצעות תרופות.

רקע

אפילפסיה (הנקראת בעברית 'כפיון', אך ידועה יותר כמחלת הנפילה) היא הפרעה נוירולוגית המתבטאת בהתקפים פרכוסיים. התקף אפילפטי הוא אירוע חולף שנגרם מהפרעה בפעילות החשמלית התקינה של המוח. סוג ההתקף יקבע בהתאם לאזור המוחי הגורם להתקף ולאופי התפשטות הפעילות החשמלית הבלתי תקינה לאזורים סמוכים.
האבחנה של המחלה היא קלינית בעיקרה, ומתבצעת על ידי נוירולוג שיעזר בבדיקות עזר לניטור הפעילות החשמלית במוח (EEG ), ולהדמיית מבנה המוח (MRI).

הטיפול העיקרי באפילפסיה הוא בעיקרו בתרופות אנטי-אפילפטיות, אולם עבור חולים שההתקפים שלהם נשארים עמידים לטיפול תרופתי קיימת אפשרות להתערבות ניתוחית על ידי נוירוכירורג המתמחה בתחום על מנת לרפא או להביא להטבה משמעותית בתדירות ועצמת הפירכוסים. לפני ששוקלים ניתוח אפילפסיה, המטופלים עוברים הערכה מקיפה, שעשויה לכלול ניטור וידאו-EEG, מחקרי הדמיה כגון MRI, בדיקות נוירופסיכולוגיות ובדיקות מיוחדות אחרות כדי לאתר את המיקום והגורם להתקפים ולהעריך את הסיכונים יתרונות הניתוח.

הצלחת ניתוח אפילפסיה תלויה בגורמים שונים, לרבות סוג ומיקום ההתקפים, נוכחות של הפרעות מוחיות מבניות כלשהן, ומומחיות הצוות הניתוחי. בסך הכל, ניתוח אפילפסיה יכול להיות יעיל ביותר בהפחתת תדירות ההתקפים ושיפור איכות החיים של חולים רבים שלא הגיבו לתרופות. עם זאת, הוא אינו מתאים לכל אחד, וההחלטה לעבור ניתוח צריכה להיעשות בהתייעצות עם צוות מקיף לטיפול באפילפסיה.

הערכה טרום ניתוחית לפני ניתוח אפילפסיה:

ההערכה הטרום ניתוחית לפני ניתוח אפילפסיה היא תהליך הערכה יסודי שנערך על מנת לקבוע אם המטופל הוא מועמד מתאים לניתוח, ואם כן, לזהות את הגישה הניתוחית המתאימה ביותר. בתהליך זה מעורב צוות רב תחומי של מומחים, כולל נוירולוגים, נוירוכירורגים, נוירורדיולוגים, נוירופסיכולוגים ואחיות מתמחות. העיבוד כולל בדרך כלל מספר מרכיבי מפתח:

• היסטוריה רפואית מקיפה ובדיקה גופנית: השלב הראשון בעיבוד כולל איסוף מידע מפורט על היסטוריית ההתקפים של המטופל, כולל סוג ההתקפים, תדירות, משך, טריגרים ותגובה לתרופות. בדיקה גופנית יסודית מבוצעת גם כדי להעריך את התפקוד הנוירולוגי ולזהות כל סימן של הפרעות מוחיות בסיסיות.
• ניטור וידאו-EEG: ניטור וידאו-אלקטרואנצפלוגרפיה ממושך (EEG) חיוני ללכידה ואפיון ההתקפים של המטופל. זה עשוי להיות כרוך בכניסה ליחידה לניטור אפילפסיה (EMU) למשך מספר ימים או שבועות, שבמהלכם פעילות EEG מתועדת באופן רציף בזמן שהמטופל מנוטר בווידאו כדי לתאם אירועים קליניים עם שינויים אלקטרוגרפיים במוח.
• בדיקות הדמייה מוחית: סריקות תהודה מגנטית (MRI) וטומוגרפיה ממוחשבת (CT) משמשות כדי להמחיש את מבנה המוח ולזהות כל חריגות, כגון גידולים, מומים בכלי דם או אזורים של דיספלזיה בקליפת המוח. עשוי להיות קשור לאפילפסיה של החולה. טכניקות הדמיה מתקדמות, כגון MRI פונקציונלי (fMRI) וטומוגרפיה פליטת פוזיטרונים (PET), עשויות לשמש גם כדי למקם את מיקוד ההתקפים ולמפות אזורי מוח רהוטים.
• הערכה נוירופסיכולוגית: בדיקות נוירופסיכולוגיות נערכות כדי להעריך תפקוד קוגניטיבי, זיכרון, שפה והיבטים אחרים של תפקוד המוח שעלולים להיות מושפעים מאפילפסיה או התערבות כירורגית. הערכה זו מסייעת לזהות סיכונים ויתרונות פוטנציאליים של ניתוח ולהנחות קבלת החלטות לגבי מועמדות ניתוחית ותוצאות לאחר הניתוח.
• בנוסף נערכת הערכה מקיפה של גורמים פסיכו-סוציאליים על מנת להעריך את מערכת התמיכה החברתית והיכולת להתמודד עם אתגרי ניתוחי אפילפסיה והחלמה לאחר הניתוח

• ניטור EEG פולשני – SEEG: במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בניטור EEG תוך גולגולתי כדי למקם במדויק את מוקד ההתקף ולהעריך את הקשר שלו לאזורי מוח רהוטים. זה עשוי להיות כרוך במיקום של רשתות תת-דוראליות (Grid), או אלקטרודות עומק עדינות המושתלות בצורה מדוייקת ישירות לתוך האזורים החשודים במוח (אלקטרודות סטריאו-אלקטרואנצפלוגרפיה – SEEG)  כדי לתעד פעילות EEG ברזולוציה מרחבית גדולה יותר.
• מיפוי פונקציונלי: טכניקות מיפוי תפקודי, כגון גירוי אזורים במוח באמצעות גירוי חשמלי ישיר, עשויות להתבצע במהלך ניטור EEG פולשני כדי לזהות אזורי מוח קריטיים האחראים לתפקודים חיוניים כגון שליטה מוטורית, שפה ועיבוד חושי.
• הערכה פסיכיאטרית וחברתית: נערכת הערכה מקיפה של גורמים פסיכיאטריים ופסיכו-סוציאליים על מנת להעריך את בריאותו הנפשית של המטופל, מערכת התמיכה החברתית ויכולתו להתמודד עם אתגרי ניתוחי אפילפסיה והחלמה לאחר הניתוח.

על ידי שילוב מידע ממרכיבים שונים אלה של הבדיקה, צוות ניתוחי האפילפסיה מתכנן תוכנית טיפול אישית המותאמת לצרכיו ונסיבותיו של המטופל. זה עשוי לכלול המלצות לכריתה כירורגית, טיפול בגירוי עצבי או התערבויות אחרות שמטרתן להפחית את תדירות ההתקפים ולשפר את איכות החיים.

קיימים מספר סוגי ניתוחים לאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי:

כריתת מוקד – בחולים הסובלים מאפילפסיה מוקדית, בה ניתן לזהות מוקד ברור הגורם להתקף, ניתן לשקול ביצוע ניתוח לכריתת המוקד האפילפטי. ניתוח זה יכול בסוגים מסויימים של אפילפסיה להביא לריפוי מלא ובסוגים אחרים להביא לשיפור משמעותי בהתקפים. ניתוחים אלו מתבצעים בד״כ באמצעות קרניוטומיה ושימוש באמצעים טכנולוגיים תוך ניתוחיים מתקדמים. ניתן כיום לבצע את הניתוח גם בגישה זעיר פולשנית באמצעות לייזר מונחה MRI.

למידע נוסף במאמר הבא >>

כתבה בהארץ על ניתוח לכריתת מוקד>>

נוירומודולציה – בחולים הסובלים מאפילפסיה כללית, בה לא ניתן לזהות מוקד ברור, או בחולים הסובלים מאפילפסיה מוקדית אך אינם מועמדים לניתוח לכריתת המוקד, ניתן לבצע ניתוחים שמטרתם להוריד את תדירות ועצמת ההתקפים או למנוע את התפשטותם בין חלקי המוח. ניתוחים אלו מוגדרים כפליאטיביים, מכיוון שאינם מכוונים לריפוי אלא להקלה בסימפטומים.

גירוי עצב הואגוס – VNS : בניתוח זה מושתלת אלקטרודה על עצב הואגוס בצוואר, שמחוברת לקוצב המושתל מתחת לעור בבית החזה. המכשיר מספק פולסים חשמליים עדינים לעצב הואגוס כדי להפחית התקפים.

גירוי מוחי עמוק – DBS  : השתלת אלקטרודות בצורה סטריאוטקטית מדוייקת בגרעין התלמוס במוח, המחוברות לקוצב המושתל בבית החזה. הקוצב מספק גירוי חשמלי כדי לווסת פעילות מוחית לא תקינה ולמנוע מההתקפים להתפשט במוח.

גירוי עצבי רספונסיבי – RNS : זוהי גישה חדשה יותר הכוללת השתלת אלקטרודות לתוך המוקד האפילפטי במוח. האלקטרודות מחוברות לקוצב בעל יכולת לעקוב באופן רציף אחר פעילות המוח ולספק גירוי חשמלי כדי להפריע לפעילות ההתקפים כשהיא מתחילה.

למידע נוסף על טיפול באמצעות השתלת קוצבים לאפילפסיה עמידה במאמר הבא >>

או במאמר הבא על השתלת קוצב וגאלי VNS חדיש מותאם אישית מדגם SENTIVA>>