רדיוכירורגיה לאדנומה של ההיפופיזה

אדנומה של ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) היא סוג שכיח של גידול המתפתח בהיפופיזה, בלוטה קטנה הממוקמת בבסיס המוח. גידולים אלה הם בדרך כלל לא סרטניים (שפירים) ועשויים שלא לגרום לתסמינים כלשהם, אך הם יכולים להוביל לחוסר איזון הורמונלי, או ללחץ על מבנים עצביים סמוכים. אדנומות של יותרת המוח מהוות כ-15% מכלל הגידולים התוך גולגלתיים.

בלוטת ההיפופיזה

בלוטת ההיפופיזה מורכבת משתי אונות, קדמית ואחורית. הבלוטה הקדמית מורכבת ממספר סוגי תאים המייצרים ומפרישים הורמונים, בד״כ כל סוג תא מייצר הורמון ספציפי. ניתן להבדיל בין 5 סוגי תאים:

• סומטוטרפים הפרישים הורמון הגדילה
• קוקטיקוטרופים המפרישים ACTH
• תירוטרופיים המפרישים TSH
• גונדוטרופיים המפרישים LH, FSH
• לקטוטרופיים הפרישים PROLACTIN

כל אחד מסוגי התאים יכול לייצר אדנומה, והתסמינים יכולים להשתנות בהתאם לגודל וסוג האדנומה. סימנים נפוצים עשויים לכלול כאבי ראש, בעיות ראייה, שינויים הורמונליים, כגון עודף הורמון גדילה (המוביל לאקרומגליה) או עודף הורמון פרולקטין הגורם לייצור חלב.

הגידול השכיח ביותר הוא פרולקטינומה. במקרה של פרולקטינומה ההסתמנות הקלינית השכיחה היא פגיעה בחשק המיני,  הפרעות במחזור החודשי, הפרעות פוריות הן בגברים והן בנשים, הפרשת חלב מהפטמות הן בגברים והן בנשים. הגדלת שדיים בגברים (גניקומסטיה),  דלדול העצם בגברים ובנשים.

האבחנה כרוכה לרוב בקליניקה מחשידה, המובילה בדיקת רמת הורמונים בדם, ולבדיקת הדמיה ב-MRI.

ניתן לחלק את האדנומות לפי סוג ההורמון המופרש או לפי הגודל:

בהתבסס על הגודל החלוקה המקובלת היא למיקרו-אדנומות כאשר הגידול קטן מ-1 ס״מ, ומקרו-אדנומות כאשר הגידול גדול מס״מ אחד.

מיקרואדנומות יכולות לגרום לסימפטומים כאשר הן מפרישות וגורמות לעודף של הורמון מסויים.

מאקרואדנומות יכולות לגרום לסימפטומים בשני אופנים. הראשון בדומה למיקרואדנומות כתוצאה מהפרשה עודפת של הורמון. השני בשל גודלן הן יכולות ללחוץ על מבנים עצביים סמוכים, בד״כ מסלולי הראיה ולגרום לפגיעה עצבית (השכיח הוא חסר בשדה ראיה).

אפשרויות הטיפול:

אפשרויות הטיפול תלויות בגורמים כמו גודל וסוג הגידול, כמו גם נוכחות של תסמינים וחומרתם. האפשרויות עשויות לכלול מעקב הדמייתי בלבד, טיפול תרופתי לשליטה ברמות ההורמונים, ניתוח להסרת הגידול, טיפול בקרינה או שילוב של גישות אלו. זיהוי וניהול מוקדם של אדנומות יותרת המוח הם חיוניים למניעת סיבוכים ולשיפור התוצאות.

1. מעקב הדמייתי: אדנומות קטנות של יותרת המוח עשויות שלא לדרוש טיפול מיידי, במיוחד אם הן אינן גורמות לתסמינים משמעותיים או לחוסר איזון הורמונלי. במקרים כאלה, ניתן להמליץ ​​על מעקב הדמייתי עם MRI אחת לשנה, ובדיקת רמת הורמונים כדי לעקוב אחר כל שינוי בגודל הגידול או בייצור ההורמונים לאורך זמן.

2. תרופות:

 טיפול הורמונלי: אם האדנומה גורמת לחוסר איזון הורמונלי, ניתן לרשום תרופות לוויסות רמות ההורמונים. הדוגמה השכיחה ביותר היא טיפול באמצעות אגוניסטים של דופמין ,כמו קברגולין או ברומוקריפטין, המעכבים ייצור פרולקטין ומשמשים לטיפול בפרולקטינומות (אדנומות המפרישות פרולקטין) עם אחוזי הצלחה טובים.

תרופות אחרות, כגון אנלוגים של סומטוסטטין או אנטגוניסטים לקולטנים להורמון גדילה, עשויות לשמש כדי לשלוט בייצור עודף של הורמון גדילה בחולים עם אקרומגליה.

3. ניתוח:

   – ניתוח טרנסספנואידלי: זוהי הגישה הכירורגית הנפוצה ביותר כיום להסרת אדנומות יותרת המוח. בשיטה זו ניגשים לבלוטת יותרת המוח דרך מעברי האף והסינוס הספנואידלי שנמצא ישירות מתחת לבלוטה, באמצעות אנדוסקופ (כלי ניתוחי עם מצלמה מיוחדת בקצהו). המנתח מסיר את הגידול באמצעות מכשירים מיוחדים ללא צורך בקרניוטומיה (פתיחת הגולגולת).

   – ניתוח קרניוטומיה: במקרים נדירים, במיוחד עבור גידולים גדולים או מורכבים יותר, ייתכן שיהיה צורך בניתוח קרניוטומי כדי לגשת ולהסיר את האדנומה. גישה זו שמורה בדרך כלל לגידולים שלא ניתן להגיע אליהם בצורה מספקת בגישהל הטרנסספנואידלית.

4. טיפול בקרינה:

   – רדיוכירורגיה סטריאוקטית (SRS) מטפלת באמצעות מינון מדויק ומרוכז של קרינה לגידול תוך מזעור החשיפה לרקמות בריאות שמסביב. רדיוכירורגיה משמשת בד״כ כטיפול משלים לאחר ניתוח במקרים בהם לא ניתן לכרות את כל הגידול, או בחולים שלא יכולים לעבור ניתוח.

החלטות הטיפול צריכות להתקבל בשיתוף עם צוות רב תחומי של מומחים, כולל אנדוקרינולוגים, נוירוכירורגים ומומחה קרינה, כדי להתאים את הגישה לצרכיו ולהעדפותיו של המטופל. מעקב צמוד ומעקב ארוך טווח חשובים כדי להעריך את יעילות הטיפול, לעקוב אחר הישנות הגידול ולניהול סימפטומים או סיבוכים.